פסק-דין בתיק ע"א 1429/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ב תל אביב-יפו (כב' השופטת דניה קרת-מאיר), מיום 30.9.03, בת"א 108839/99, שדחה את תביעת המערערת, וחייבה לשאת בהוצאות המשיבה.

1.                    רקע

(א)                המערערת היא חברה העוסקת, בין היתר, במסחר בתמרוקים, במוצרי קוסמטיקה ובסדקית. המשיבה היא חברה העוסקת בייבוא ובשיווק מוצרי קוסמטיקה.

(ב)                 ביום 25.6.90 כרתו המערערת ו"חברת יהושע" (להלן: " החברות") מצד אחד והמשיבה ו"חברת בלסול" מצד שני הסכם לרכישת מוצרי קוסמטיקה מתוצרת רבלון (להלן: " ההסכם"). חברת בלסול הייתה באותו זמן מפיצה ארצית של מוצרי המשיבה. המערערת שילמה כספים על חשבון רכישת המוצרים אך לא קיבלה אותם.

(ג)                  ביום 5.12.90 הגישו החברות תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.א. 557/90 - להלן: " התביעה הראשונה") ועילתה הפרת ההסכם על ידי רבלון.

בתביעה הראשונה דרשה המערערת סעד של השבה בלבד, מהטעם שבעת הגשתה טרם ידעה את שיעור הנזק והיקפו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופט ריבלין) נעתר לבקשתה של המערערת לפצל סעדיה (יצוין שהבקשה לפיצול סעדים לא הובאה לפני בית משפט קמא או לפנינו ויש לעמוד על תוכנו ופרטיו של ההיתר על פי האמור בפסק הדין ובהחלטה). ביום 21.1.94 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את התביעה הראשונה וחייב את המשיבה בהשבה לפי התביעה.  בית המשפט לא קיבל את טענת המשיבה שהיא לא הייתה צד להסכם.

(ד)                 אחר הדברים האלה הגישה המשיבה את התביעה דנן לפיצויים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. בתביעה המערערת טענה שהפרת ההסכם גרמה לה נזקים הן מחמת אובדן רווחים צפויים ממכירת המוצרים הן מחמת פגיעה במוניטין. 

(ה)                המשיבה התגוננה בטענות אחדות שהמרכזיות שבהן היו:

(1)     המשיבה לא הייתה צד להסכם כלל ומכל מקום לא הפרה אותו. 

(2)     ההיתר לפיצול סעדים שקיבלה המערערת בתביעה הראשונה צומצם ל"נזקים עתידיים" והנזקים שתבעה המערערת בתביעה בבית משפט קמא לא היו נזקים שכאלה. 

(3)     המשיבה כפרה בטענות המערערת לנזקים.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא :

(א)                בית משפט קמא קבע שיש לראות את רבלון צד להסכם נושא התביעה ומי שהפרה את ההסכם. קביעותיו אלו מעוגנת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתביעה הראשונה שהכריע בטענה זו, לאחר שמיעת ראיות,  וקיבל את גרסת המערערת. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע, בניגוד לטענת המשיבה, שההסכם והנספח להסכם מחייבים את המשיבה, בין אם מנהלה מר ברק חתם על ההסכם ובין אם אישר אותו מטעמה בדיעבד. עוד נקבע כי פסק הדין בתביעה הראשונה הכריע גם בטענת המערערת שהמשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית והכרעה זו עמדה ביסוד חיוב ההשבה שהטיל על המשיבה.

בית משפט קמא ראה איפוא בפסק הדין בתביעה הראשונה מעשה בית דין שהקים השתק פלוגתה בסוגיות אלו.

(ב)                 בית משפט קמא הוסיף וקבע שהמערערת צמצמה את בקשתה לפיצול סעדים לסעדים "בגין נזקים עתידיים" אשר טרם התגבשו בעת הגשת התביעה, אך הסעדים שביקשה המערערת בבית משפט קמא היו סעדים לפיצויים בגין נזקים שכבר התגבשו במועד הגשת התביעה הראשונה. את הקביעה האחרונה עיגן בית המשפט בעדותו של מר מנור מטעם המערערת שהשיב בחקירה שכנגד שידע את מחירי הקניה והמכירה של הסחורה עוד לפני דצמבר 90' (עובר להגשת התביעה הראשונה). מכאן שההיתר לפיצול סעדים לא התיר למערערת לתבוע נזקים אלו בתביעה הנפרדת שהגישה לבית משפט קמא.

(ג)                  באשר לשאלת הנזק מצא בית משפט קמא שלא הוכח קשר סיבתי בין ביטול העסקה לבין הנזק הנטען. המערערת הגישה חוות דעת שביקשה להוכיח שהפסדיה סמוך לאחר ביטול העסקה נבעו מהביטול, אך בית המשפט העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה וקבע שהיעדר הקשר הסיבתי בין ביטול העסקה לבין הפסדי המערערת בולט במיוחד, כיוון שפעילותה של המערערת בתחום הקוסמטיקה הייתה כ-40% בלבד מכלל פעילותה העסקית, ואילו עיסוקה בשיווק משקאות חריפים עלה לכדי 60% מפעילותה העסקית והמערערת לא הזכירה אותה בכתב התביעה כלל וכלל. המומחה מטעם המערערת, מר יצחק גידרון, אישר כי העסקה נושא התביעה הייתה פחות מ-10% מכלל הפעילות העסקית של התובעת בשנת 90'. בית המשפט קיבל את מסקנתו של המומחה מטעם המשיבה, כי חברת גל מנור היא ממשיכת דרכה של התובעת, וכי היקף מכירותיה ורווחיותה עלו בשנת 91' בהשוואה לשנת 90'. כמו כן התברר, מהדוחות הכספיים של המערערת ושל חברת גל מנור, שאין כל איזכור לחוב שנקלעה אליו המערערת בגין ביטול העסקה.

3.                    טענות המערערת

(א)                המערערת טוענת כי שגה בית המשפט שדחה את תביעתה בגין אובדן רווחים. לטענתה, הייתה קיימת הצדקה, שיסודה בטעמים של יעילות הדיון, להתיר למערערת לפצל את הסעדים, כך שסעד הפיצוי בגין אובדן רווחים, ייתבע בתביעה נפרדת מן התביעה הראשונה. מכל מקום, שאלת קיומה של הצדקה זו אינה רלוונטית, שכן בית משפט קמא אינו נדרש להכריע בעצמו בבקשה לפיצול סעדים. לשיטת המערערת בית משפט קמא הסיק מסקנות מוטעות שיסודן בפירוש שגוי של ההחלטות השיפוטיות בנושא פיצול הסעדים.

(ב)                 עוד המערערת טוענת ששגה בית המשפט שנתן משקל מכריע לחוות דעת המומחה מטעם המשיבה. לדבריה, הקביעה בדבר בקשר הסיבתי הינה קביעה משפטית המסורה לבית המשפט, וישנם פגמים וליקויים בחוות בדעת.